זיהוי סדר באקראיות (מתוך הספר "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה")

חשיבה חדה

בפוסט זה ובפוסט נוסף בעתיד אביא מקטעים מתוך "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה
" – ספר חדש מאת גלעד דיאמנט, כותב הבלוג חשיבה חדה. ישנו קשר טיבעי בין תוכן המאמר שלפניכם לתמה הכללית של בלוג זה. הספר ממנו שאוב המאמר מהווה מבוא מקיף לתחום החשיבה הביקורתית והספקנות המדעית, ומסכם שנים של תחקירים, תובנות ו"התנסויות בשטח". הספר יצא במימון הקוראים בגיוס הדסטארט, והוא נמכר בינתיים רק דרך האינטרנט. פרטים נוספים, המלצות ואפשרות רכישה – באתר הספר.

זיהוי סדר באקראיות

המוח שלנו עסוק כל העת בניסיון לפרש ולהסביר מה מתרחש סביבנו, מאיזו סיבה, לאיזו מטרה ואיך הדברים עשויים להיות קשורים אלינו. המוח שלנו מזהה תבניות ובונה סיפורים.

לבעלי היכולת לזהות תבניות בזריזות קיים יתרון אבולוציוני ברור. זיהוי מהיר של נמר בסבך העשב המתנועע יכול להבדיל בין חיים למוות. כמוהו גם הבחנה בין הורים לשאינם הורים; קישור בין צליל מסוים לאירוע שעלול לבוא בעקבותיו, כמו למשל רעש של עץ קורס; זיהוי קשרי סיבה ותוצאה, כמו למשל תוצאה של הכנסת יד לאש; זיהוי מקבצים של אירועים, כמו ריכוז של מקורות מזון או תכיפות של כאבים שעלולים להעיד על בעיה, ועוד.

לפעמים הזיהוי שגוי. שגיאה מסוג–1 היא זיהוי יתר, כלומר זיהוי תבנית במקום שבו היא אינה נמצאת בפועל, למשל זיהוי נמר בעוד שבמציאות מדובר רק בעשב מתנועע. שגיאה מסוג–2 הוא זיהוי חסר, כלומר אי זיהוי תבנית במקום שבו היא נמצאת בפועל, למשל זיהוי עשב בעוד שבמציאות נע לעברנו נמר. די ברור לאיזה כיוון "עדיף" למוח שלנו לטעות — זיהוי יתר כמובן. Better safe than sorry.

נטייתו של המוח שלנו לזהות תבניות ומשמעות היא כה חזקה, עד שלעתים אנחנו מוצאים סדר ומשמעות גם במקומות שבהם הם אינם בנמצא. היות שנטייה זו אינה מודעת, הדבר מוביל אותנו לא פעם למסקנות שגויות ולאמונה בתופעות שכלל אינן קיימות.

"השכל האנושי, מעצם טבעו, נוטה להניח קיומם של יותר סדר וחוקיות בעולם מאשר בנמצא"

– פרנסיס בייקון, Novum Organum, 1620

קשרים מדומים

אחת התבניות הפשוטות ביותר שהמוח שלנו תר אחריהן היא קשר בין שני גורמים. כך למשל אנו מזהים קשר בין עננים לגשם, בין אש לעשן, בין מכה לכאב. זיהוי הקשרים מסתמך על תשומת לב לסביבה וכן על שליפת אירועים מהזיכרון. ללא תשומת לב לא נבחין אילו אירועים התרחשו בצד אחרים, וללא זיכרון לא נדע אם צירופים כאלה הם הכלל או היוצא מן הכלל.

תשומת הלב והזיכרון שלנו סלקטיביים. אנחנו שמים לב יותר למצב שבו צירוף כזה מתרחש מאשר למצב שבו הוא לא מתרחש, ורגישים הרבה יותר לצירוף שמעורר בנו תחושות ורגשות חזקים (איום, כאב, סכנה) מאשר לצירופים נייטרליים. הטיה זו גורמת לנו לזהות קשרים גם בין גורמים שאינם קשורים זה לזה.

שיח חרשים

זה היה לפני מספר שנים, כשמכשירי הווקי טוקי שקניתי כמתנת יום הולדת לבתי התחילו לעשות בעיות. אחד המכשירים כבר היה מושבת, ובתי וחברותיה שיחקו עם המכשיר השני, כשהן מנסות ליצור קשר עם העולם החיצון. מדי מספר שניות הן פרצו לשידור עם שאלה או אמירה כלשהי ("מישהו שומע אותנו?", "אם אתם שומעים אותנו תגידו כן" וכד'). במקביל, מדי פעם היו נקלטים במכשיר שברי מילים ומקטעי משפטים מעוותים ורועשים משיחות רחוקות שביצעו אחרים. מהר מאוד שמעתי את אחת הבנות מתלהבת — "הנה, הוא ענה לנו!" השנייה צעקה בהתרגשות "שמעתי אותו אומר לנו שלום!" הבנות מיהרו להשיב, ומהר מאוד השתכנעו שהן מנהלות שיחה אינטליגנטית, גם אם מאתגרת, עם הצד השני.

קל להבין מה גרם לבנות להתרשם כך. כל צליל שנקלט לאחר שידור שאלה התפרש כניסיון לתגובה, עורר התרגשות והאירוע נרשם במוחן כמחזק את השערת השיחה. לעומת זאת מקרה שבו פנייה נותרה ללא מענה לא החליש את ההשערה, אם משום שלא עורר כל תגובה רגשית ונשכח תוך שניות ואם משום שלאחר חזרות אחדות על השאלה נקלט לבסוף צליל שנתפס כתגובה מאוחרת, וכך גם האירוע הזה נרשם כהצלחה. גם שברי מילים שנשמעו באופן ספונטאני לא זכו לתגובה מיוחדת ונשכחו, או שפורשו לחילופין כניסיון של הצד השני להתחיל אינטראקציה חדשה ביוזמתו, ניסיונות שעוררו עניין ונרשמו בזיכרון. למעשה אין כמעט דרך שבה שיח חרשים כזה יכול שלא לעורר רושם של ניסיון אמיתי לתקשורת, אם לא מודעים לאופן הנואש לעתים שבו המוח שלנו מנסה למצוא קשרים בין אירועים.

ממש לאחרונה מצאתי את עצמי עד למקרה דומה, רק שהפעם היה מדובר באדם מבוגר, ובמקום אמונה כי הוא משוחח עם בן תמותה אחר, הוא היה משוכנע מעל לכל ספק שהוא מנהל שיחות אינטליגנטיות עם מתים.

למעשה רוב האמונות הטפלות קושרות בין שני אירועים שלא קיים ביניהם שום קשר במציאות — מעבר של חתול שחור ומזל רע, מציאת תלתן בעל ארבעה עלים ומזל טוב, וכד'. המקום היחיד שבו קשר זה קיים הוא במוחו של המאמין. אין בתובנה זו שום חדש כמובן. כבר לפני 400 שנה אמר בייקון:

"שורש האמונה הטפלה נעוץ בכך שהאדם מבחין בקליעות אבל לא בהחטאות, ומאכסן בזיכרונו את המקרים מהסוג הראשון ושוכח את המקרים מהסוג השני".

לעתים קשרים מדומים כאלה זוכים לפופולריות עצומה עד כי הם נחשבים לעובדה ידועה. כך למשל, באופן מפתיע אולי, אין ראיות תומכות בקשר מוגדר כלשהו בין מזג אוויר לבין כאבי פרקים. כמו כן לא נמצא כל קשרבין ירח מלא לבין התקפי אלימות, שיגעון, רמות פשיעה, אחוז ילודה או כל תופעה אנושית אחרת, למרות אמונות רווחות כי קשרים כאלה קיימים.

במקרים אחרים, זיהוי שווא שכזה יכול להיות בעל השלכות הרות אסון, כמו בפרשיית הקשר המדומה בין חיסונים לאוטיזם.

הכול התחיל כאשר רופא אנגלי בשם אנדרו וייקפילד קשר את חיסון ה–MMR (חצבת–חזרת–אדמת) עם אוטיזם, בעקבות מחקר זעיר שכלל לא בדק את הקשר הזה. במחקר השתתפו 12 ילדים אוטיסטים שלקו בסינדרום מעיים המקושר לאוטיזם, ונטען כי במעיהם נמצאו שרידים של נגיף החצבת. זרע הבהלה נזרע וכלי התקשורת העצימו את הפניקה. עוד ועוד הורים שילדיהם אובחנו באוטיזם טענו כי הבחינו בשינויים התנהגותיים בסמיכות למתן החיסון והשתכנעו שקיים קשר בין האירועים.

חשוב להבין כי הסיכוי לסמיכות מקרית של שני האירועים הללו גבוה — חיסון ה–MMR ניתן בערך באותו הגיל שבו אפשר לאבחן לראשונה אוטיזם. מובן כי הרושם שמעורר כל מקרה שבו הייתה סמיכות בין האירועים, גדול לאין שיעור מהרושם שיעורר חיסון שלא אובחן אוטיזם לאחריו, אוטיזם שאובחן ללא קבלת חיסון לפניו, ובוודאי מצב שבו לא אובחן אוטיזם לאחר שלא ניתן חיסון, למרות שתשומת הלב לכל ארבעת סוגי המקרים הללו חשובה באותה המידה כדי לקבוע אם קיים קשר בין הגורמים או לא. ואכן, מחקרים עצומי היקף שנערכו בעקבות הבהלה שעורר וייקפילד לא גילו כל קשר בין הגורמים. יתרה מזאת, התברר כי וייקפילד לא דיווח על ניגודי אינטרסים, ערך שינויים בנתונים ועבר עבירות אתיות נוספות. וייקפילד נמצא אשם בהתנהגות מקצועית לא נאותה באופן חמור, מאמרו הוסר מכתב העת שבו פורסם ורישיונו הרפואי נשלל ממנו.

ואף על פי כן ולמרות הכול, אנשים רבים עדיין מאמינים כי קיים קשר בין חיסונים לאוטיזם, מתנגדים לחיסון וממשיכים להפיץ הפחדות בנושא. התוצאות לא מאחרות להגיע: התפרצויות מחודשות של חצבת נרשמות באזורים שבהם ההתנגדות לחיסונים גבוהה.

מרגע שקשר מדומה אוחז בנו, קשה להשתחרר ממנו.

כתיבת תגובה