ארכיון הקטגוריה: אפידמיולוגיה

כיצד העיתונות בארץ מפחידה אנשים שטלפונים סלולרים עושים סרטן

היום טילפנה אלי לסלולרי קרובת משפחה אהובה. לאחר מספר דקות שיחה, היא ציינה שפורסם מחקר ששיחה בטלפון עלול להגביר את הסיכון שלנו ללקות בסרטן מוח ב- 40%, ושאולי כדאי שלא נאריך בשיחה.

זו הזדמנות טובה לשאול, האם זו באמת המסקנה המתבקשת.

רקע: הידיעה ב-YNET על הסרטן מהסלולארי

נתחיל בעובדות, הנה צילום מסך של הידיעה שפורסמה ב- YNET. הכותרת הייתה "מחקר: חצי שעה בנייד מעלה ב-40% סיכון לסרטן"

ynet scientific

(אגב, שימו לב איך שמתחת לידיעה על סרטן המוח מהסלולרי, הופיעה במדור המחשבים הידיעה "לסלולרי: אוסף משחקי פנאי לטלפון אנדרואיד")

אבל האם באמת חצי שעה בנייד מעלה את הסיכון לסרטן ב- 40%?  ובעצם, מה זה אומר שהסיכון עולה ב- 40%? 40% ממה?

ובכן, נתחיל בלהכנס למאמר ולקרוא את הפירוט:

המחקר הבינלאומי הגדול מסוגו, שכלל כעשרת אלפים איש ב-13 מדינות, כולל ישראל, מצא סיכון מוגבר ב-40% לגידול מוחי בקרב אנשים המדברים חצי שעה ביום או יותר. פרופ' סדצקי, האחראית על המחקר: "התוצאות מטרידות – זמן החשיפה של הנבדקים זעום לעומת המקובל היום". החוקרים: מגבלות המחקר דורשות מחקר נוסף כדי לבסס את הקשר

הפיסקה הזו עדיין מאד מפחידה. נשמע שזה מחקר מאד גדול (עשרת אלפים איש ב- 13 מדינות), המחקר מצא סיכון מוגבר לסרטן ופרופסורית מוטרדת מהתוצאות. אבל מה אומר המשפט האחרון? "מגבלות המחקר דורשות מחקר נוסף כדי לבסס את הקשר"

מה זה אומר?

לשם כך נעיין בכתבה עד שנגיע אל הפיסקה שבה מצוטטת פרופסור סדצקי כאומרת: "תוצאות המחקר לא הוכיחו כי קיים סיכון, אך גם לא שללו סיכון כזה"

וכעת יעצור הקורא החרוץ וישאל: אבל אם לפני רגע היא אמרה שהתוצאות מטרידות, למה היא אומרת כעת שהמחקר לא הוכיח כי קיים סיכון? האם יש סיכון או אין סיכון?

בין תוקף מדעי למהומה עיתונאית

הכתבה הזו היא דוגמא מצויינת למצב שבו השאיפה של מדענים לטענות מבוססות מתנגשת בנטייה של העיתונות ליצר מהומה.

מצד אחד יש לנו מדענים שמנסים לומר דברים שיוכיחו את עצמם בעתיד. מדוע? ראשית מכיוון שזה אידאל טוב לשאוף אליו, ושנית מכיוון שאם מדען יטען טענה שתופרך בפעם הבאה שמישהו יעשה מחקר על הנושא, אז השם הטוב של המדען ייפגע (מה שישפיע על יוקרה, פירסומים, יכולת לקבל מענקים, קידומים וכו').

מן הצד השני, יש לנו את העיתונאים שרוצים להשיג את תשומת הלב של קוראיהם. מדוע? כיוון שהמשמעות של תשומת לב ציבורית לעיתון היא כסף (לרוב מפרסומת).  לעיתונת יש מוטיבציה ליצור הרבה הזעקות, אפילו במחיר של יצירת הזעקות שווא, הם הילד שקורא "זאב זאב" כמה שרק אפשר, כדי לקבל תשומת לב.

כמובן שאני עושה פה קריקטורה משני הצדדים. גם מדענים רוצים פירסום ותשומת לב, וגם לעיתונות יש שאיפה לשמור על שמם הטוב.  ואף על פי כן, קריקטורה של המצב היא כנראה התיאור המדוייק ביותר, ראו לדוגמא את הקריקטורה הבאה אשר מתארת את מעגל החיים של ידיעה מדעית:

science_news_cycle

אני חושב שזה בערך מה שקרה כאן היום.

אז מה עושים? בודקים מה כתוב במאמר

במקרה שנתקלים בידיעה כמו ב- YNET, הדבר האחראי (כלפי עצמנו) לעשות, הוא לחפש את המאמר המקורי שעל פיו נכתבה הידיעה.

במקרה שלנו, המאמר המקורי נקרא:
Brain tumour risk in relation to mobile
telephone use: results of the INTERPHONE
international case–control study
ואפשר להוריד אותו מכאן. (תודה לויקיפדיה האנגלית שמצאו את המאמר בשבילנו)

בתחילת המאמר מתוארות המסקנות של המחקר (הדגשה שלי):
Overall, no increase in risk of glioma or meningioma was observed
with use of mobile phones. There were suggestions of an increased
risk of glioma at the highest exposure levels, but biases and error
prevent a causal interpretation
. The possible effects of long-term
heavy use of mobile phones require further investigation.

המשמעות של זה היא שאיננו יודעים, שהמחקר איננו חד משמעי, שאין בו עדות בשביל הסקת מסקנות חד משמעית!
כמו שכתבתי בהרחבה בזמנו כאן, קורלציה איננה סיבתיות. זה ששני דברים קרו ביחד, לא אומר שהאחד גרם לשני.

והנה עוד קריקטורה בשביל ההפנמה שקורלציה איננה סיבתיות
קורלציה איננה סיבתיות

הבנו אותך, אבל תאכל'ס מה לעשות? להשתמש בסלולרי או לא?

פרופסור סדצקי (שאני משוכנע שמבינה בתחום היטב) אמרה: "לדעתי כמומחית בבריאות הציבור, האינדיקציות האלה מצדיקות נקיטת עמדה זהירה" והוסיפה כי "ישנה תת הערכה של הסיכון האמיתי וסביר להניח שהוא גבוה יותר".
עכשיו השאלה מה עושים עם זה.
מעיון במאמר, אני רוצה להפנות לעמוד 7 והילך, שם מופיעות הטבלאות שמסכמות את תוצאות המחקר.
מה שמעניין בטבלאות הללו אינם הנתונים, אלא דווקא התיאור של הנתונים בכותרת.
בתיאור נכתב: excludes use with hands-free devices
כלומר – הם הסירו מהצגת הנתונים שלהם את האנשים שהשתמשו בדיבוריות ואוזניות. ומה שאני שואל את עצמי (בקול רם) זה מדוע.
הנה הניחוש שלי (זה רק ניחוש, אני לא יודע באמת): אני מנחש שהם הסירו את הנתונים הללו, מכיוון שהנבדקים שהשתמשו בדיבוריות ואוזניות דיללו להם את האפקט. הם רצו לסיים את המחקר עם איזשהם תוצאות ברורות, והוספת הנבדקים הללו יצרה להם בעיה משמעותית בהצגת התוצאות.
המשמעות של זה עשויה להיות (אבל לא בהכרח), ששימוש באוזניות או דיבוריות מגינות על הסכנה הפוטנציאלית לסרטן כתוצאה מהשימוש בסלולרי.
האם זה באמת כך? אני לא יודע. בשביל זה הרי צריך לעשות מחקר…

ולפני שנסיים – מה זה בעצם סיכון מוגבר ב- 40% ??

(פה הכביש נהיה קופצני, ראו הוזהרתם)

סוג המחקר שמתואר בכתבה הוא של case control study (אחת משיטות המחקר היותר קלות, אך גם הרבה יותר בעייתיות, במחקר אפידמיולוגי).
שזה אומר – תמצאו לנו חולים (בסרטן מוח), אז תמצאו אנשים בריאים שדומים לחולים. ואז נשווה את פרופורציות השימוש של כל קבוצה בסלולרי. אם אחוז
זהו מדד לקורלציה בין הסרטן לשימוש בסלולרי.
המדד שבו השתמשו במחקר כדי לתאר "עליה בסיכון" מכונה odds ratio (אפשר לקרוא עליו עוד, הרבה, כאן)
לדוגמא: נניח שיש לנו 150 חולי סרטן. 50 מהם השתמשו בטלפון סלולרי למול 100 שלא השתמשו.
לעומתם, היו לנו 125 אנשים בריאים (הביקורת), 25 השתמשו בסלולרי למול 100 שלא השתמשו.
במצב כזה, ה- OR יהיה 50/100 ואת זה נחלק ב- 25/100 סך הכל אנחנו מקבלים OR = 2.
כלומר, בדוגמא שהבאתי, יהיה סיכון גדול יותר למשתמשי סלולרי בקבלת סרטן.

אבל המדד שמעניין אותנו לדבר עליו איננו ה- OR אלא ה- RR.
RR (או Relative Risk), משמעותו מדד ל"סיכון יחסי" המשמעות שלו (שהיא זו שמעניינת אותנו) היא מהו היחס בין אחוז החולים בסרטן אצל המשתמשים בטלפון סלולרי, חלקי אחוז החולים בסרטן אצל הלא משתמשים בטלפון סלולרי.
או במילים אחרות, כמה יותר חולים יהיו לנו בסרטן, בגלל שהם השתמשו בטלפון סלולרי.
אז לדוגמא, אילו ה- RR היה שווה ל- 2, זה היה אומר שאם כולם משתמשים בטלפונים סלולרים, אז חצי מהמקרים שחלו בסרטן היו יכולים להיחסך, אם לא היינו משתמשים בטלפונים סלולרים.
אבל רגע, מה שהמחקר שלנו בדק היה OR, לא RR. אז איך אפשר לקשר בין האחד לשני?
התשובה היא שבמקרים שבהם מדובר במחלה מאד נדירה (לדוגמא… סרטן מוח), אז ה- OR הוא די קרוב ל- RR (עוד על כך אפשר לקרוא כאן).
לכן, במקרה של המחקר שלנו, אם הם קיבלו OR של 1.4 עבור שימוש כבד בסלולרי ( של חצי שעה ביום), למול אי-שימוש, אז מכיוון שסרטן המוח זה דבר נדיר הם יכולים לומר שבעצם יש להם אומדן לא רע לכך שה- RR = 1.4.
כלומר, שבאוכלוסיה של משתמשי הטלפון הסלולרי יהיופי 1.4 יותר חולים בסרטן המוח מאשר היו אצלם אילו כל האוכלוסיה לא הייתה משתמשת בסלולרי.

דוגמא נוספת, ה- RR (סיכון יחסי) לקבלת סרטן ריאות עבור אנשים מעשנים הוא 23.3 (לפחות לפי הנתונים שכאן).
כלומר, יש פי 23.3 יותר מקרים של סרטן ריאות אצל אנשים שמעשנים, מאשר היה אילו הם לא היו מעשנים.

אז לסיום – לדאוג או לא??

באופן עקרוני – לדאוג. באופן ספציפי – לא לדאוג.

המחקר שבוצע לא יודע לומר לנו מה המצב.
הוא רק מצביע על כיוון שיש טעם לחקור אותו יותר לעומק.
האם אני חושב שכדאי לחקור את הנושא יותר? בהחלט! היות ותפוצת השימוש בסלולרים היא עצומה, הבדיקה של אופן השימוש הבריא במכשיר הזה היא הכרחית.
האם אני חושב שהממצאים של המחקר הנוכחי מעידים על סכנה? לא. הם מעידים על אפשרות תאורתית פוטנציאלית לסכנה, מה שאומר שצריך לבדוק – זה לא אומר שיש סכנה. באותה מידה בדיוק, המחקר הנוכחי גם גילה שאנשים שמשתמשים בסלולרי באופן קל עד בינוני הם בעלי פחות סיכון לחלות בסרטן המוח מאשר אנשים שלא משתמשים בסלולרי בכלל (בחיי, תפתחו את המחקר ותקראו). החוקרים חושבים שהסיבה לזה היא בחירה מוטה של קבוצת הביקורת אליה הם השוו את החולים (בעיה ידועה במחקרים מקרה-ביקורת). אז האם זה אומר ששימוש בסלולרי (אבל לא יותר מידי) בעצם מגן על אנשים מסרטן מוח (מאשר אם הם לא היו משתמשים במכשיר בכלל). גם כן לא – הם מעידים על אפשרות תאורתית פוטנציאלית לזה שיש פה גורם מגן.
איך יודעים? מבצעים מחקר מסוג שהוא בעל תיקוף מדעי חזק יותר מאשר מקרה-ביקורת (לדוגמא, מחקר עוקבה כבר יהיה שיפור).

* להזכיר: אינני רופא, פסיכולוג, כירפורקט, פסיכופט או ניורולוג – אין במאמר זה משום מתן המלצה בעלת יומרה רפואית משום סוג שהוא. רוצים עצה מקצועית – אנא פנו למומחה ושלמו לו עבורה 🙂

למה סלט יותר יקר מביג-מק ?

התמונה הבאה היא המחשה (כואבת) של המרחק בין ההמלצות הבריאותיות לבין הסיבסוד הממשלתי של מזון (בארה"ב):
פירמידת מזון ופירמידת סיבסוד ממשלתי למזון

אתגר: מישהו יודע איפה מופיעים הנתונים המקבילים למצב בישראל ? (מידת סיבסוד המזון לעומת ההמלצות הבריאותיות)

הדור הבא של תרופות כנגד זיהומים אלימים (5 דקות של הרצאה)

קארי מוליס, זכה ב- 1990 בפרס נובל בכימיה על המצאת שיטה לשיכפול גדיל של DNA.
לפני שנה חבר שלו נפטר מזיהום של בקטריה אלימה. כנראה שהאובדן הוביל אותו למצוא עניין רב בנושא של אימונולוגיה, ותוך כדי ההתעניינות הוא גילה משהו די מדהים. הוא גילה שישנה מולקולה שברגע שמלבישים אותה על משהו (נאמר, בקטריה שאיננו אוהבים), היא אוטומאטית מעוררת תגובה חיסונית לאותו המשהו.
בסרטון, קארי מראה תרשים הישרדות של עכברים אשר קיבלו הרעלת אנטרקס. ואז הראה כמה מהם שרדו לאחר מספר ימים. בין העכברים הייתה קבוצה שלא קיבלה אף טיפול, קבוצה שקיבלה טיפולים מקובלים, וקבוצה שקיבלה את הטיפול שלו.
כל העכברים שקיבלו את הטיפול שלו נשארו בחיים, כל השאר – מתו!

אנחנו צועדים לקראת מגיפה ניורולוגית בעשורים הקרובים

בזכות השיפור ברפואה יותר ויותר אנשים זקנים נשארים בחיים. מצד אחד זה נהדר (אנחנו נקבל לראות את הורינו לעוד שנים). אך מצד שני, זה אומר שיותר אנשים חיים "יזכו" לחלות במחלות ניורולוגיות. בסרטון הבא (פחות מ- 4 דקות) מוצגות סטטיסטיקות המראות איך עד שנת 2050 אנחנו בדרך למגפה חסרת תקדים של מחלות ניורלוגיות:

העולם בוער – שרה מקלאקלן בקליפ אינפוגרפיקה על פערי הכנסה

שרה מקלקלן היא זמרת נהדרת. ושרה שיר נוגע ללב בשם "העולם עולה באש". מסתבר שקליפי מוזיקה עולים לרוב 150,000$ כדי להפיק. ואת הקליפ שלפנינו הפיקו ב- 15$. על גבי הקליפ, מלבישים אינספור סטטיסטיקות ופריטי מידע על מה ניתן היה לעשות, בעולם השלישי, עם הכסף שעולה להפיק קליפ מוזיקה.
חוות דעת על הקליפ:
1) השיר מצויין (אני בעד שרה, היא מצויינת).
2) המידע מוחלף מהר מידי. אפשר להספיק לקרוא, אבל אין זמן לעכל (דחסו הרבה לקליפ של 4:23 דקות).
3) המציאות שהקליפ מציג איננה קלה ראו הוזהרתם.
4) (אני ארשה לעצמי להיות קטנוני לרגע: אבל לעשות קליפ עם כזו כמות של אינפוגרפיקה ועריכה, זה לא ב- 15$…)
ועם הסייגים הללו, אני מעביר אותכם בשמחה לשרה: (מילות השיר בהמשך הפוסט)


להמשיך לקרוא

רוצה לשמור את המידע הרפואי שלך על האינטרנט ? (כי החל מאתמול, זה אפשרי)

"בקרוב נוכל לשמור את המידע הרפואי שלנו על הרשת"… בקרוב?! מסתבר שמייקרוסופט מאפשרת לנו את זה החל מאתמול .

TechCrunch גילתה לנו אתמול (לינק לכתבה) על ההשקה של HealthVault, שירות בשלב בטא ממעבדות מייקרוסופט, אשר מאפשר לנו לתעד את המידע הרפואי שלנו על גבי הרשת.

בהשקה זו, מייקרוסופט הצליחה להקדים את גוגל (שמפתחת בימינו מוצר מקביל משלה בשם Google Health).

אישית, המאבק בין גוגל למייקרוסופט לא מעניין אותי בסיפור הזה. מה שמעניין הוא שניראה שאנחנו (כחברה/תרבות) התקרבנו צעד אחד נוסף לחבר בין טכנולוגיות מידע לבין הבריאות שלנו.

הצעד הבא, כנראה יכלול העלאה וחיפוש פתרון אחר אינספור סוגיות של הבטחת מידע, פחד הציבור מפני דליפת המידע הרפואי האישי שלו וכן הלאה. בהתחשב בדרך שבה רובנו מרשים לעצמנו למסור פרטים עלינו לגוגל (בוריס בדיוק העלה פוסט מעניין בנושא), סביר לצפות שהציבור ירשה לחברות ענק גם לקבל מידע על הפרטים הרפואיים שלו.

הצעד הבא יהיה שכל מיני אנשים ירוויחו הרבה כסף ויעשו לעצמם קריירה (אני בעיקר חושב על ביו-סטטיסטיקאים, אפידמיולוגים, אנשי כריית מידע, מדעי המחשב וכו'). הצעד הזה יכלול שמישהו יכין אפליקציה שתחבר בין המידע הזה לבין פייס-בוק (זה נישמע כמו בדיחה, אבל אני כנראה שלא צוחק).

עוד צעד מעניין שיקרה יהיה השלב שבו מיפוי הגנום שלנו יעלה פחות מאלף דולר (היעד של ארה"ב לזה הוא לקראת שנת 2015).

ואחרי זה… כיצד יראה עולם שבו לאנשי מקצוע יש מידע על המחלות שלנו בשילוב עם המייק-אפ הגנטי שלנו ?

בחיי שאני לא יודע. יהיו הרבה סוגיות של פרטיות, וכיצד להגן על עצמנו מכוח תאגידי עלינו שילך ויגדל (מישהו אמר סייבר-פאנק ?). ובמקביל, עולם חדש שבונוכל ללמוד אינספור דברים על מה עושה אותנו חולים ובריאים.

במחשבה על כל זה, עוברת בי צמרמורת של פחד מהול בתקווה, לפנינו "עולם חדש אמיץ" בהחלט…

עידכון: והנה אני מגלה עכשיו שהידען היקר, העלה כתבה (ראו כאן) על תוכנת ניהול רשומות רפואיות (כולל תמונות של הדמייה תלת ממדית של האדם), בשם  ASME  (Anatomic and Symbolic Mapper Engine). זאת מבית היוצר של IBM. כמו בסיפור של רשתות חברתיות, מעניין מי ישתלט על העוגה קודם…

שעונים סטטיסטיים בחצי מחיר (ולקינוח, תורת היחסות ב- 5 דקות)

בפוסט מוקדם יותר, עסקנו בממדי מרחב והיום נעבור לממד הזמן. למה – בזכות אתר איכותי שמוכר (בחינם) שעונים סטטיסטיים.

אתרו של פו-דווידל מייצר שעוני פלאש שניתן לשלב באתרי אינטרנט בחינם.
יש שם שעונים פשוטים ונעימים.

אבל אותי עניינו הרבה יותר השעונים הסטטיסטיים שבאתר. לדוגמא שעון שמריץ נתונים על ה"אקולוגיה" של לכדור הארץ. נתונים כגון: מספר האנשים החיים בעולם (6,619,894,652 איש, ברגע זה), כמה מהם סובלים מתת תזונה (37,155,757 איש ברגע זה), מהי הטמפרטורה הגלובלית, כמה נפט שואבים וכמה עוד נישאר, קצב יצור הזבל לעומת קצב המיחזור (תנחשו מי רץ יותר מהר…) ועוד.להנאתכם, אני מצרף כאן את השעון:

Poodwaddle.com
באתר ישנם שעונים נוספים, כמו שעון נתוני תמותה:
שעון סטטיסטי (אשר ניתן לצפות בו, ובשעונים נוספים, בשידור חי כאן)השעונים הסטטיסטיים הקסימו אותי, משום שהם מדגימים כיצד אנימציה של נתונים, מספקת יותר מאשר מידע על קצב הנתונים (מה שאפשר היה להציג פשוט עם עוד מספר שמייצג את הקצב). מה שאנימציית נתונים יכולה להציע, היא לתת לנו תחושה של קצב בנתונים.

לדוגמא, התחושה של הבדלי הקצב בין יצירת זבל למול קצב מחזור הזבל (בארה"ב), מועברות בצורה הרבה יותר חוויתית דרך השעון הסטטיסטי, מאשר היה קורא אילו היו מציעים שני מספרים שמייצגים קצב.

ובמעבר חד, קצת השכלה כללית: מאיינשטיין. בשנת 2005, פרס פירלי (אשר מקיים תחרויות להנגשת מושגים מדעיים להדיוטות כמונו), העלה את "אתגר היחסות" שבו הוא ביקש להסביר את תורת היחסות ב (סדר גודל של) 5 דקות. הזוכה היה:"ההרפתקה היחסית של איינשטיין" (ולמי שעוד לא ראה, אני ממליץ בחום. והלוואי ומישהו היה מתרגם את זה לעברית, עבור הילדים שעוד לא דוברי אנגלית מבינינו).
ההרפתקה היחסית של אל

(נ.ב: רוצים עוד נתונים ואנימציה – אז אתם תהנו לראות קליפים של אינפוגרפיקה)

ילדים שנולדו בקיץ- יש להם סיכוי יותר גדול בכ-25% לפתח קוצר ראייה

הכותב "אוניברסיטת תל אביב" העלה כתבה מעניינת לאתר הידען. אשר עוררה בי רצון להפעיל קריאה ביקורתית. ולזה מיועדת רשומה זו.

(אני מביא כאן את עיקר דברי הכתבה)
"ילדים שנולדו ביוני ויולי – יש להם סיכוי יותר גדול בכ-25% לפתח קוצר ראייה מעל ל-3 - מאשר לאלה שנולדו בדצמבר או ינואר כך עולה ממחקר משותף לצה"ל ולשלוש אוניברסיטאות.
...
המחקר נעשה על מעל רבע מליון אנשים בצה"ל כשהחוקר המוביל הוא דר' יוסי מנדל ממפקדת קצין רפואה ראשי.
התופעה שנמצאה אינה תלויה בהורוסקופ – הקשר הוא בין מספר שעות האור שהתינוק חשוף אליהן לפי עונת השנה לבין התארכות העין. במחקרי חיות נמצאה עדות למנגנון שקשור בחומר שנקרא מלטונין, המופרש בשעות החשיכה, והמפקח, בין השאר, על גידול העין. כשיש פחות מלטונין עקב שעות היום הארוכות בקיץ, העין ארוכה יותר וכך נעשית קצרת ראיה.
"

אישית, התעניינתי בכתבה היות ואני יליד חודש יוני וגם לובש משקפיים.
אבל אני מספר לכם על הכתבה משום שהצגת המסקנות שלה היא שיטחית – ונראה לי מעניין להבין במה היא שיטחית. הבא נעלה שלוש נקודות בסיסיות שיש לתת להן את הדעת.

להמשיך לקרוא

גאפמיינדר – הפרכת מיתוסים על העולם השלישי באמצעות וויזואליזציה סטטיסטית

פוסט זה נכתב כחלק מהמאמר שכתבתי על חשיבות החשיבה הסטטיסטית. ומתבסס על הרצאתו של הנס רוסלינג בטד 2006 (ההרצאה ניתנת לצפיה בסוף הפוסט הנכוחי).

פרופסור הנס רוסלינג הקדיש כ-20 שנים לחקר הרעב באפריקה ובסביבות 1996 הוא נתבקש להעביר קורס על בריאות גלובלית, במוסד קרוליין שבשבדיה.

לקורס נרשמו סטודנטים מצטיינים ורוסלינג חשש שהסטודנטים כבר יודעים את מה שהוא תיכנן ללמד אותם. לכן, כדי לעמוד על ידיעותיהם של תלמידיו, הכין רוסלינג מבחן מקדים. באחת השאלות הוצגה לתלמידים רשימה של חמישה צמדי מדינות. על התלמידים הוטל לקבוע, בעבור כל צמד, "באיזו מדינה אחוז תמותת התינוקות גבוה יותר?" (כאשר בכל צמד הייתה מדינה עם בערך פי שתיים תמותת תינוקות מרעותה). הצמדים היו: [סרילנקה__טורכיה], [פולין__דרום-קוריאה], [מלזיה__רוסיה], [פקיסטן__ויאטנם], [תאילנד__דרום-אפריקה]. (התשובות הנכונות בסוף המאמר)
להמשיך לקרוא

האם כעס מפחית לכם את תפקוד הריאה ?

שאלה טובה. נספר על מאמר בנושא ונציג קצת ביקורת.

הפריקונומיסט מדווח על מאמר שפורסם ב "American Psychological Association Journal". ( "Does harboring hostility hurt? "). שחוקר את השאלה האם כעס מפחית את תפקוד הריאות ?

תשובת המאמר: ניראה שכן.

כיצד הם עשו זאת: המחקר לקח 4629 אנשים בריאים, בגילאים 18 עד 30 ממספר מדינות. הנבדקים נשפו לתוך מודד תיפקוד ריאתי ואז ניתבקשו לענות על שאלון עם 50 פריטים של רפלקציה עצמית כגון "אני נוטה להתרגז בקלות".

התוצאות, לאחר התאמה של שלל פרמטרים דמוגרפיים כגון גיל, מצב סוציואקונומי, עישון, אסטמה וכו', הראו שיש מיתאם בין תפקוד ריאתי נמוך לבין מידת התוקפנות שהתבטאה בשאלון – עבור נשים בעלי צבע עור שחור ולבן. ועבור גברים בעלי צבע עור שחור. עבור גברים עם עור לבן – לא ניתגלה מתאם.

כמה ביקורות:

להמשיך לקרוא