ארכיון תגיות: עיתונות

אינפוגרפיקה על ישראל היום ומחאת האוהלים

מחאת האוהלים אשר החלה ברוטשילד מצליחה לסחוף עוד ועוד אזרחים, לצלילי הדממה החברתית שפקדה את מדינתנו בעשורים האחרונים.

ובהזדמנות זו, המחאה גם מצליחה לעורר דיון באופן שבו ערוצי התקשורת המרכזיים מסקרים את המחאה. מה שמוביל אותנו, תאמינו או לא, לסטטיסטיקה.
נתקלתי באינפוגרפיקה המקסימה, אשר משווה את שטח ההתייחסות שכל אחד מהעיתונים המרכזיים (ידיעות, מעריב וישראל-היום) הקדישו למחאת האוהלים בשבוע האחרון.
לחצו על התמונה לגירסה מוגדלת:

מחאת האוהלים - סיקור בתקשורת - אינפוגרפיקה
(קרדיט: לגרפיקאי ליאור צור – misquote. כל הכבוד!)

התמונה מראה את העמוד הראשי של כל אחד משלושת העיתונים לאורך השבוע, וצובעת בורוד את ההופעה של התייחסות למאבק האוהלים. לקינוח, ציטוטים נבחרים מעמוד השער מוצגים לצד התמונה בצהוב.
האם ישראל היום מתייחס פחות למחאת האוהלים מאשר עיתונים אחרים, בהחלט. האם זה מעיד על כך שמדובר ב"ביטאון של ביבי"? בשביל הפרשנות הזו צריך איש תקשורת, לא סטטיסטיקאי… 🙂

העונת נוספת: למרות נסיונות של גורמים כאלה ואחרים לצבוע את המחאה כקיטוב בין מחנות הימין והשמאל הפוליטיים (כפי שאלו מתבטאים בדעות על הסכסוך הישראלי פלסטיני), הרי שהיטיבו לכתוב לפני שמה שבאמת מדובר פה זו הכלכלה, וספציפית, האם אנו שואפים למדינה קפיטליסטית או מדינה המקדמת אג'נדה כלכלית שהיא יותר סוציאלית.

העלייה ה"מרשימה" (אך לא מובהקת סטטיסטית!) בקוראי מעריב

פוסט משותף עם עידו קינן.

בסופ"ש האחרון פנה אלי עידו וביקש ממני התייעצות קטנה. הוא נתקל בידיעה בעיתון מעריב, המדווחת על "עלייה מרשימה בחשיפה לעיתון" בהתאם לסקר TGI.
עליה מרשימה בחשיפה לעיתון מעריב

היות ועמדו לרשותו קובץ הנתונים של סקר TGI (להנתאכם, הנה הוא: TGI-media ), הוא התייעץ איתי האם המסקנה של עיתונאי מעריב תקפה או לא. מהסתכלות זריזה בקובץ, ראיתי שהתשובה היא חד משמעית – לא.

הנתונים בקובץ מספרים לנו שבמדד החצי שנתי, יש ירידה הדרגתית מ-16.6% (חציון 2 2007) ל-15.1% (ח1 2008) ל-13.8% (ח2 2008), ואז עליה קלה ל-14.4% (ח1 – 1 200). גם העליה הקלה בחציון האחרון נמצאת בטווח הטעות של הנתונים, היות שרווחי הסמך הם של אחוז אחד לכל אחד מהמספרים, בעוד שהעלייה הייתה של פחות מאחוז.

הנתונים שבעיתון מציגים את השינוי באחוזים, אבל לא את מידת הוודאות שבהבדלים (כלומר, את מידת הוודאות שלנו שאם נקח מדגם אחר נקבל תוצאות דומות). הגרף שלפניכם (אשר נוצר בעזרת התוכנה הסטטיסטית R), מציג את השינוי שנעשה באחוזי הקוראים אך משלב בתוכו את רווחי הסמך:

the big non rise

הגרף מדגים היטב שההבדל באחוזים איננו מובהק סטטיסטית, היות ורווחי הסמך "עולים" האחד על גבי השני. ואינם ניפרדים ממש בגובהם.

כדי לעשות מבחן סטטיסטי תקף, צריך להשתמש בנתונים הגולמיים ולבצע עליהם מבחן סטטיסטי מתאים (אפשר מבחן להפרש פרופורציות או מבחן חי בריבוע, הם שקולים מבחינת הערך P/רמת-המובהקות שהם יפיקו). הנה הטבלה של הנתונים (לקוחה מהנתונים של הסקר):

קוראים מעריבלא קוראים מעריב
יולי-דצמבר 2008 690.9664316.034
ינואר-יוני 2009721.0084285.992

הפעלה של מבחן חי בריבוע על הנתונים מביא לערך P של 0.40.
או במילים אחרות – אין שינוי מובהק באחוז הקוראים בין התקופה האחת לאחרת.

לסיכום: מעבר לבעיות המובנות בסקר TGI (כפי שעידו מציין בפוסט שלו), הבעיה אותה חשפנו כאן היא דיווח על מספר (אומדן לאחוז החשיפה לעיתון), מבלי התחשבות במידת הרעש של הנתונים (רווחי הסמך של האומד). חוסר התחשבות כזו מאפשרת להגיע למסקנות שגויות ביותר, ועל זה קיבלנו דיווח ממעריב. מזכיר קצת את הדיווח הלקוי שהתקשורת סיפקה לסקרי הבחירות האחרונות.

ועל זה כבר אמר מרק טווין הרברט וולס (H. G. Wells) – "החשיבה הסטטיסטית בעידן המודרנית היא מיומנות הכרחית לאזרחות טובה"